חלק ראשון ובו נדבר מעט על צילום ירח ללא קשר לליקוי
כדי לצלם את הירח בצורה מוצלחת, כדאי לשים לב לכמה נקודות חשובות:

ציוד
- מצלמה עם עדשה טלפוטו – לצילומי תקריב מהממים כדאי להצטייד בעדשה ארוכת מוקד, זו המכונה טלה (200 מ"מ ומעלה. כמה שיותר מעלה יותר טוב) שתאפשר לקבל פרטים חדים של פני הירח.
אבל לא רק. עדשה רחבה יכולה לשמש אותנו לצילומי תהליך הליקוי בשילוב קטעי נוף.
- חצובה יציבה – הירח "זז" מהר יחסית בשמיים, וכל תזוזה קטנה של המצלמה תטשטש את התמונה.
- שלט רחוק או טיימר – כדי למנוע רעידות בזמן הלחיצה, וטשטוש התמונה כתוצאה מכך. לא חייבים לרוץ לקנות שלט רחוק. יש לכל מצלמה מנגנון השהייה. Self Timer , שניתן לבחור בו את זמן ההשהיה. המלצת הבית- 5 עד 10 שניות.
הגדרות צילום
- להתחיל עם מיקוד אוטומטי ולאחר שמתפקס לעבור לידני – המעבר לידני נועד למנוע מצב שנקודת הפוקוס "בורחת" לנו בין פריים לפריים. להתמקד ישירות על הירח, עד שיראה חד במסך או בעינית.
- חשיפה – הירח זז בשמיים וחשיפה ארוכה מדי תגרום ל"מריחה" שלו. כדי לעזור לנו בעניין נפנה לחוק ה-500 . זהו כלל אצבע המנחה כיצד לקבוע את זמן החשיפה המרבי בצילום כוכבים כדי למנוע מריחת כוכבים. הנוסחה היא 500 לחלק לאורך המוקד של העדשה בה אנו מצלמים כרגע, והתוצאה היא זמן החשיפה בשניות. לדוגמה, בעדשה באורך מוקד 50 מ"מ, זמן החשיפה המרבי הוא 10 שניות (500/50=10). כדאי לזכור שהסתמכות על צג המצלמה לבקרת חדות התמונה מסוכנת, היות והוא קטן ולא נראה טשטושים קלים. לפחות בפריימים הראשונים מומלץ להגדיל למקסימום האפשרי ולוודא חדות.
- ISO – תמיד עדיף נמוך – למשל 100–200 , כדי לשמור על איכות התמונה. והירח הוא אובייקט בהיר, כך שאנחנו בסדר עם זה, למעט מצבים בהם הוא נהייה אדמדם. עם זאת רוב המצלמות היום יתנו תוצאות מצויינות גם בערכים גבוהים יותר. סיבה טובה להכיר את המצלמה שלנו. ISO נמוך יגרור חשיפות ארוכות ולכן סכנת טשטוש.
- צמצם בינוני – f/8 עד f/11 יתנו חדות טובה. לא מומלץ לצלם בצמצמים פתוחים מדי. להרבה עדשות יש זיופים אופטיים ברמה כזו או אחרת בצמצמים פתוחים.
חלק שני ובו נדבר על הליקוי עצמו
מהו ליקוי ירח בקצרה:
כפי שהסבירה לנו האסטרונומית יובל דיין בשירה המקסים "בדיוק כמו הירח", לירח אין אור משל עצמו. הוא מחזיר את אור השמש.
ליקוי ירח מלא מתרחש כאשר כדור הארץ נמצא בין השמש לירח ומטיל עליו צל, בהתחלה חלקי, ואז מכסה את כולו ולבסוף חושף אותו שוב בהדרגה.

הרבה מהעקרונות לצילום הירח הרגיל מתאימים גם לליקוי ירח, אבל יש כמה התאמות חשובות:
מה שונה בליקוי ירח?
בהירות משתנה מאוד – בזמן ליקוי מלא הירח הרבה יותר כהה (כתום/אדום), ולכן צריך חשיפה ארוכה יותר.
חשיפה ארוכה = סיכון לטשטוש – הירח ממשיך לנוע, אז צריך למצוא איזון בין זמן חשיפה לאורך מוקד. זמן טוב עכשיו לחזור רגע לחוק ה- 500 המוזכר פה למעלה.
הגדרות מומלצות
-המלצת נתונים בתחילת הליקוי (כשעדיין חלק בהיר)-
סגר– 1/125 –1/250 שניות
ISO
– 100-200
צמצם– f/8–f/11.
בידקו את ההגדרות ע"י כמה צילומי ניסיון ותקנו לפי הצורך. הגדילו את התצוגה על המסך כדי לוודא חדות.
הגדרות קובץ- צלמו ב RAW. בחרו את מצב הקובץ הגדול ביותר על מנת לאפשר חיתוכים. בעיקר חשוב למי שהטלה שלהם דומה יותר לאקדח מאשר לתותח.
שינוי הגדרות בזמן ליקוי מלא (כשאדום)- חשיפה ארוכה יותר לפי הצורך.
סגר- להעלות זמן חשיפה תוך התחשבות בחוק ה- 500.
מומלץ לשמור על צמצם אמצעי. אם אתם סומכים על האופטיקה של העדשה שלכם אפשר לפתוח מעט.
ISO – להעלות לפי הצורך, אך לנסות לשמור עליו נמוך ככל האפשר.
טיפים ייחודיים לליקוי
- חצובה ושלט רחוק (או טיימר), חובה – אחרת החשיפה הארוכה תצא מרוחה.
- צלמו כל מצב בכמה חשיפות שונות כדי לא לפספס (הליקוי משתנה כל הזמן).
- תיעוד התהליך – שווה לצלם כל כמה דקות, ואז אפשר ליצור קולאז' של כל שלבי הליקוי.

חלק שלישי ובו נדבר גם על הנוף וגם על יצירת רצף תמונות להנצחת התהליך כולו.
ליקוי ירח נראה דרמטי במיוחד כשהוא קרוב לאופק, ליד מבנים או עצים. אם הדבר אפשרי מבחינת שעת הליקוי כדאי לצלם סמוך לקו האופק.
במידה והירח כבר גבוה בשמיים כדאי יהיה לצלם במקום בו יש בניינים גבוהים או אלמנטים מבניים אחרים, כמו מגדל מים.
אציין פה במאמר מוסגר שצילום באזור עירוני מואר אינו הדבר הכי כדאי, בגלל זיהום האור, ועדיף בהרבה לצאת לאחו ולצלם במיקום כמה שיותר חשוך.
מטבע הדברים לא יהיו בניינים מרובי קומות שם, אך לפעמים אפשר למצוא איזו אנדרטה. מגדל מים או שלד של טנק סורי (מי אמר רמת הגולן?)

בטבע
ולמאתגרים את עצמם:
צילום סדרתי של ליקוי ירח (שבו רואים את כל שלבי הליקוי בתמונה אחת) הוא אחד הפרויקטים הכי יפים שאפשר לעשות באסטרופוטוגרפיה.
כדי לעשות זאת יש לברר מראש את זמני הליקוי ולבוא כחצי שעה קודם כדי להתארגן ולבצע מספיק נסיונות.
צילום בפועל
- נקבע פריים אחד ולא נזיז את המצלמה מרגע זה.
- נצלם תמונה כל 5–10 דקות לאורך כל הליקוי (מהתחלה עד הסוף).
- נקפיד להתאים את החשיפה לפי השלב הנוכחי וזאת מבלי להזיז את המצלמה. חצובה יציבה היא חברה טובה ונאמנה למסע הזה.
- אם רוצים גם את הנוף וגם את הירח – ייתכן שתצטרך לצלם שתי סדרות נפרדות אחת בחשיפה לירח, ואחת לחשיפה לנוף.

בעיר
עיבוד התמונה
- נייבא את כל התמונות לתוכנת עריכה.
- נבחר את התמונות המייצגות (נניח 6–10 שלבים לאורך הליקוי. הליקוי כולו אורך כ-5 שעות).
- נסדר אותן בשורה או בקשת (בהתאם למסלול האמיתי של הירח בשמיים).
- אם שילבנו נוף – נשתמש בחשיפה ארוכה לנוף כ"רקע", ונמקם מעליו את הירחים בעריכה.
רעיון יצירתי
- אם הירח זורח או שוקע בזמן הליקוי – אפשר לשלב גם את המעבר שלו באופק עם שינויי הצבעים.
- אפשר לסדר את הירחים בצורה גראפית (מעגל, שורה אלכסונית וכו') לתוצאה אמנותית.
לסיכום:
כן, זה נראה כמו סיפור מסובך.
רק קוראים את זה ומתחשק לברוח לנטפליקס.
אבל זה לא כזה מסובך אם קצת מבינים את כל עניין החשיפות, אם יש קצת ניסיון בצילום לילה, אם אתגרים מדליקים אותנו ומחדדים את חושינו. ואם יש ריטלין בסביבה…
ואם לא מצליחים כפי שרצינו?
לא כזה נורא. לא נקבל ציון נכשל במידה ולא ניתן אותו לעצמנו.
כל התנסות שמרחיבה את גבולותינו הינה מבורכת. לפחות לדעתי.
מקסימום נחכה 3 שנים לליקוי המלא הבא. לא כזה סיפור…
יאללה
בהצלחה לכולנו